בירושלמי מסכת ברכות פרק א: (בתרגום) "אמר רבי שמעון בר יוחאי אילו הייתי עומד בהר סיני בשעת מתן תורה הייתי מבקש מאת השי"ת שיברא לאדם שתי פיות, אחד מיועד רק ללימוד התורה והשני בשביל כל צרכיו, חזר רשב"י ואמר שאין הדבר כדאי, אם בפה אחד אין העולם יכול להתקיים מרוב לשון הרע שמדברים בו אילו היו שנים על אחת כמה וכמה שהיו מדברים הרבה יותר לשון הרע עם שני הפיות גם יחד."
הרעיון של רשב"י שלא מתאים ללמוד תורה בפה שמשתמשים בו לדברים אחרים וכל שכן לדיבורי איסור, מפורש בזוהר בכמה מקומות ואחד מהם בפרשת מצורע: "מי שמדבר לשון הרע התפילה שלו אינה עולה להקב"ה כיון שיש עליה רוח טומאה וכו'. האלשיך הקדוש ממשיל את הדבר למי שמבשל תבשיל טוב וערב בסיר מלוכלך…
החפץ חיים ז"ל בשמירת הלשון (שער הזכירה פרק ז) מאריך בענין ומציין שרעיון זה כבר נמצא גם בגמרא בבלי במסכת שבת (קיט:) "אין העולם מתקיים אלא בזכות הבל פיהם של תינוקות של בית רבן. אמר לו רב פפא לאביי התורה שלי ושלך אינה מקיימת את העולם?! ענה לו, אינו דומה הבל פה שיש בו חטא להבל פה שאין בו חטא…
בספר קובץ שיעורים (כתובות אות ר"ח) כותב רבי אלחנן וסרמן זצ"ל תלמיד החפץ חיים: "דיבור של פה קדוש פועל בטבע, כמו שכתוב בישעיה נ"א 'ואשים דברי בפיך לנטוע שמים וליסד ארץ', אלא שאם האדם מטמא שפתיו בדיבורים אסורים הוחלש כוחן, כמו הסכין שעלה עליו חלודה הרבה שאין בכוחו לחתוך עד שיסירו החלודה ממנו."
